ברית מילה - יצחק צבי פלדמן
DANIEL
בננו יצחק צבי נקרא על שם סבא שלו, יצחק צבי בן יעקב ולאה Dr. Charles Feldman זכרונו לברכה. אבא שלי היה אדם מקסים ומדהים: בן יחיד להוריו, אבי גדל בחיק משפחה מורחבת גדולה וחמה שהתגוררה באליזבת׳ ניו ג׳רזי בקהילה יהודית שנוסדה ע״י הסבים וסבתות שלו. שם למד אבא שלי לקבל את כל הבריות בסבר פנים יפות. הוא צמח להיות איש אשכולות: רופא דגול ומסור, חוקר פורץ דרך בתחום בריאות הציבור ומחלות אסתמה, מנהיג קהילתי במקום מגוריו בטינק ניו ג׳רזי, יועץ חברותא וידיד של רבנים רבים, ומעל הכל, איש משפחה אהוב ששם את משפחתו בליבת כל מפעלו. בתור רופא לילדים הסובלים מאסמתה אבא שלי היה טבוע בדפוס של רופא של פעם: דמות חשובה בחייהם של מטופליו והוריהם שסמכו עליו וביקשו את עצתו במישורים רבים, ולא רק רפואיים. בתור מנהיג קהילתי הוא היה פעיל בבתי כנסת ובמוסדות חינוך יהודיים כולל קדנציות כיושב ראש מוסדות אור תורה ישיבת חובבי תורה והישיבה התיכונית פריש, מקומות תורה שנתנו ביטוי לתפיסת העולם הדתית והפתוחה שלו. בקרב המשפחה אנחנו היינו המוטבים הבולטים של דרכו הנעימה. תמיד עם חיוך ומילה טובה בפיו אבא שלי ידע להתייחס לרעייתו, אמא שלי שתבדל לחיים ארוכים, ולכל אחד מחמשת ילדיו וגם לנכדיו המתרבים באהבה, כבוד, הומור, ועניין. הוא נורא חסר לנו בשמונה השנים שחלפו מאז פטירתו.
יצחק שלנו הוא השלישי מבין בני דודיו שנושא את שמו של סבא שלו — והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואילו יצחק החמוד הוא היורש הראשון לנחלה זו בארץ. לאור העובדה שבננו יזכה לגדול בארץ ישראל בחרנו את השם העברי של אבא שלי, יצחק צבי, שם שמשקף את הברכה הגדולה לזכות בזרע שנקרא על שם אבותיו. בהולדת יצחק מתגשמים כל משאלות לבנו: להתברך בבן נוסף, ילד חמישי ואח קטן למתן ליאב תגל ושלוי, נכד ישראלי לסבא ולסבתאות הנפלאים שלו, ולאימא שלי נכד ישראלי עשירי שמשלים מניין בין הבני דודים בארץ. יצחק צבי הוא עטרה למשפחתנו. זה הילד קיווינו לו אבל ראה פניו לא פיללנו. יצחק אבינו היה הראשון שנכנס לבריתו של אברהם אבינו בגיל שמונה ימים וסיפור לידתו מזכיר לנו שכל לידה היא ניסית. כמו כן, כל לידה של אילנה מרגשת ופלאית. אלה חוויות מכוננות בחיים המשפחתיים שלנו שאילנה מעצבת ועומדת במרכזם.
Our son Yitzchak Tzvi is named for his grandfather, Yitzchak Tzvi ben Yaakov v’Leah, Dr. Charles Feldman, may his memory be for a blessing. My father was an incredible person – an only child who grew up at the heart of a large, warm extended family in Elizabeth, New Jersey in a Jewish community his grandparents had founded. It was in this environment that my father learned to treat all people favorably and kindly. My father was a true Renaissance man: He was a devoted and dedicated doctor, a scholar who engaged in groundbreaking research in the fields of asthma and public health, a communal leader in his town of Teaneck, NJ, an advisor, study partner, and friend to many great rabbis, and above all, a beloved family man who always put his wife and children first. As a doctor who ministered to children suffering from asthma, my father was an old-fashioned physician in the best sense of the term: an important figure in the lives of his patients and their parents, who trusted him and sought his advice on various topics, not just medical. As a communal leader he was active in synagogues and Jewish educational institutions, including serving terms as president of Hovevei Tora and the Frisch High School. As his immediate family we were the beneficiaries of his kindness and pleasantness. He loved and treasured his wife, my mother Rella Feldman, may she live long, and he always had a smile and a kind word for his five children and ever-expanding circle of grandchildren. We have missed him deeply in the eight years since his passing.
Our Yitzchak Tzvi is the third grandchild to carry his grandfather’s name, following Charles Harold Feldman and Charles Shalom Hecht – and the threefold cord is not easily severed. But our Yitzchak Tzvi is the first of my father’s descendants to bear his name in the land of Israel. Given that our son merited to grow up in the promised land, we chose my father’s Hebrew name, which reflects the great blessing of having descendants who carry their forebear’s name. With the birth of our Yitzchak Tzvi, our dreams have come true – the dream of another boy, a fifth child and a little brother for Matan, Liav, Tagel and Shalvi, another Israeli grandchild for our wonderful parents, and a tenth Israeli grandchild for my mother, completing the minyan on this side of the ocean. Yitzchak Tzvi is a crown jewel for our family. This is the boy we prayed for but never expected. Our forefather Yitzchak was the first baby who entered into the covenant of Abraham, and the story of his birth is a reminder that every birth is miraculous. Likewise, each of Ilana’s births is wondrous and awe-inspiring. These are the foundational moments in our family’s life, where Ilana stands at the center.
ILANA
לפני שבוע, בשבת בבוקר, הבת שלנו ליאב נכנסה לחדרנו ובקשה ממני להקריא לה מספר פרשת שבוע שאני רגילה להקריא לילדים כל שבת. זה היה מוקדם בבוקר – הבנות האחרות עדיין ישנו בחדרן, דניאל יצא כבר לתפילת ותיקין, ומתן ישן ליד סבתא שלו, שהגיעה ארצה לעזור לנו לקראת הלידה. לי היו כבר צירים רציניים מאז השעה שתיים לפנות בוקר, לכן החלטתי לעמוד ולהישען על המטה תוך כדי הקריאה כדי שאהיה בתנוחה הנכונה כשגל הכאבים הבא יתחיל. "אמא, למה את מפסיקה לקרוא באמצע כל עמוד," ליאב שאלה אותי – וניסיתי להמשיך להקריא לה על בריאת העולם, בריאת היקום, בריאת האדם בגן עדן. כשהגעתי למילים של ה' לחוה אחרי האכילה מעץ הדעת – "בעצב תלדי בנים" – גיליתי שאני לא מסוגלת לקרוא עוד מילה, ולמרבה המזל, ברגע הזה דניאל חזר מבית הכנסת ואמרתי לו שהגיע הזמן לצאת לבית החולים כדי להוליד בנים.
"הרבה ארבה עצבונך והריונך," אומר ה' לחוה בפרשת בראשית. אנו רגילים לחשוב על מילים אלו כקללה, אבל כפי שאני מבינה אותן עכשו, הן גם סוג של ברכה. ה' אומר לחוה שלידה תקח זמן רב, שהולדת ילדים כרוכה בתקופה ארוכה שנקראת הריון, ושתקופה זו לא תמיד עוברת בקלות – יהיה בה גם עצבון. רש"י מפרש את המילה עצבון כ"צער גידול בנים," אבל אותי זה לא לגמרי משכנע כי המילה עצבון מקדימה את המילה הריון בפסוק. זאת אומרת, קודם יש עצבון, ורק אחר כך הריון. אם כן, כנראה שעצבון זה כינוי לאכזבה ולצער שלעתים קרובות כל כך מקדימים הריון בריא. שיכול להקדים הריון מוצלח. עד שנולד בע"ה ילד בריא, יש סיכוי טוב שההורים כבר יפנימו את הלקח שכל שלב של יצירת הוולד הוא פלאי ונסי כמו מעשה בראשית. לפי הבנה זו, המילים של ה' לחוה מקבילות למילים של ה' לאדם: "בזעת אפך תאכל לחם." בגן עדן כל האוכל היה מוכן ונגיש – לפי המדרש, פרי עץ הדעת היה חיטה. אבל אחרי החטא
בני האדם צריכים היו לעבוד קשה כדי להוציא לחם מן הארץ. באופן בלתי נמנע חלק מהיבול לא יגדל ולא יצמח, וקציר מוצלח—כמו תינוק בריא—הוא משהו לגמרי לא מובן מאליו, משהו שצריך לחכות עבורו תקופה ארוכה ולהתפלל לה' שיתרחש.
לא ידעתי אם בורא עולם יברך אותנו בילד נוסף, אם המשפחה שלנו תגדל לשבעה אנשים. ביהדות המספר שבע הוא מאד סמלי ומשמעותי – משבע ימי בראשית לשבע מילים בפסוק הראשון בתורה לקדושת היום השביעי בשבוע לשבע קני המנורה, שבע ברכות, שבעת המינים. שבע תמיד היה נראה לי המספר המושלם, אך ככל שהתקוה להריון הפכה לאפשרות סבירה פחות, , ניסיתי להזכיר לעצמי כמה מעלות טובות למקום כבר עלינו. כשלמדתי שנכנסתי להריון בגיל 40, חשבתי מיד על שרה אימנו שצחקה בספקנות ובהשתאות כששמעה מהמלאכים שהיא תלד בן בגיל מופלג. הבן שנולד לה, יצחק, היה ברכה מובטחת אבל בלתי צפויה – אברהם ושרה האמינו בהבטחת ה' למרות שהיה קצת מביך לחשוב על מה יגידו אחרים במידה והחלום יתגשם – כל השומע יצחק לי. אך כפי שקראנו בתורה בראש השנה ונקרא שוב בעוד שבועיים, ה' פקד את שרה ויצחק נולד, וצחוק של ספקנות והשתאות הפך לצחוק של ששון ושמחה.
במילים של הנביא ישעיהו שקראנו בהפטרה הבוקר:
הרְחִ֣יבִי | מְק֣וֹם אָהֳלֵ֗ךְ
אנו מרגישים מאד מבורכים שהמשפחה שלנו גדלה והתרחבה, מה שמביא אותי לשמו השני של בננו. התלמוד במסכת גיטין (נז:א) מצטט את הנביא ירמיהו (ג:יט), שמכנה את ארץ ישראל "ארץ צבי."
אומרת הגמרא:
מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה רווחא
כמו העור של הצבי שמתרחב כשהצבי גדל, גם ארץ ישראל מתרחבת כשיש יותר תושבים על אדמתה. דניאל ואני מרגישים לעתים קרובות שהידיים שלנו מלאות – איך נוכל להתמודד עם עוד ילד, עוד אחריות, עוד ארוחות עשר להכין כל יום? אבא של דניאל, שעל שמו קראנו לבן שלנו, אהב לומר שתמיד אפשר למצוא מקום נוסף ליד השולחן. וזה נראה לנו אפילו יותר נכון עבורינו, כיון שלנו יש את הזכות לגדל את הילדים שלנו בארץ המובטחת, ארץ צבי. באורח פלא, כמו העור של הצבי וכמו אדמת ארץ ישראל, הרחבנו מקום אהלינו, ואנו מאד מתרגשים להכניס את הילד הזה למשפחה שלנו ולבריתו של אברהם אבינו. יהי רצון שנזכה כולנו לחוות את הפלא של היצירה, ולחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. דניאל ואני מלאים תקווה שהבן הנולד לנו יצחק צבי ימשיך להזכיר לנו שצחוק של השתאות יכול להפוך לצחוק של שמחה, ושתמיד אפשר להרחיב את מקום אהלינו ובכך להרחיב את לבינו. שבת שלום.
Last Shabbat morning my daughter came in to our bedroom and asked me to read her from the children’s parsha book we read together every Shabbat. It was still early in the morning – Daniel had left for Hashkama, my mother-in-law was awake with Matan, and the other two girls were still asleep. At that point I had been having contractions since 2am, and so I decided to stand leaning on the edge of the bed so that I would be in the right position the next time a wave of pain came on. “Imma, why do you keep stopping in the middle,” my daughter asked me, as we went through the story of the creation of the world, the creation of life, the creation of humanity. Just when we got God’s words to Chava – בעצב תלדי בנים – in pain you shall birth children-- I found myself unable to get through another line, and thankfully it was at that moment that Daniel walked in from shul and I told him it was time to go to the hospital to birth our child.
We generally think of God’s words to Chava as a curse, but as I have come to appreciate, they are in a sense also a blessing. God tells Chava that birth is going to take time, it is going to involve a long period known as pregnancy, הריון, and that pregnancy is not always going to go smoothly – it is going to involve עצבון. Rashi says that עצבון is the pain of raising children, but this has never really seemed like a satisfactory explanation to me, because the word Itzavon precedes Herayon in the biblical verse. And so I think of Itzavon as the disappoints that precede pregnancy, a reminder that a successful pregnancy often comes after pain and loss. By the time a healthy child is please God born, the parents are likely to have internalized the notion that every stage of bringing new life into the world is as miraculous as מעשה בראשית. In this sense God’s words to Eve very much parallel God’s words to Adam, who was told that he would have to eat bread by the sweat of his brow. Unlike in Eden, where food was readily available to be eaten right off the trees – according to one midrash, the fruit of Etz Hadaat was wheat – after the fall, mankind would have to work hard for his sustenance. Inevitably crops would fail, or be struck by blight, and a successful harvest – like a healthy baby – was something to be appreciated and valued.
I did not know if we would be blessed with another child, if our family would grow to seven. In Judaism the number seven has tremendous significance—from the sjjjeven das of creation to the seven words in the first verse of the Torah to the holiness of the seventh day and the seventh Shemitta year and the end of the seventh cycle at Yovel, as well as the seven branches of the Menora, the sheva brachot, the seven species of the land of Israel. Seven seemed to me like the perfect number, but as it seemed increasingly unlikely, I tried to remind myself of how blessed we already were. When I found out I was pregnant with this child at age 40, I immediately thought of Sarah Imeinu laughing in wonder and incredulity at the news that she and Avraham would have a child at their advanced age. Their son, Yitzchak, was the anticipated but unexpected bracha – they had held out the hope of they would have a child even as it seemed increasingly unlikely, even as they remained somewhat embarrassed about what others would think should their dream come true – כל השומע יצחק לי. But as we read on Rosh Hashanah and as we will read again in just two weeks, God remembered Sarah and Yitzchak was born, the laughter of incredulity became the laughter of joy, and what seemed wondrous became wonderful.
We feel so blessed that our family has expanded – which brings me to Yitzchak’s middle name, Tzvi. The Talmud in Masechet Gittin compares Eretz Yisrael to a deer – just as the skin of a deer expands as its flesh expands, so too, the land of Israel expands when it is settled by more and more inhabitants. All too often it feels to Daniel and me like our hands and our hearts are full – how could we possibly handle another child, more responsibility, more Aruchot Eser to prepare every evening? Daniel’s father, for whom we have named our son, used to remind us that there was always more room at the table – and all the more so when we merit to set our table and raise our family in ארץ צבי. Miraculously, like the skin of a deer and like the land of Eretz Yisrael, our hearts have all expanded, and we are so thrilled to welcome this child into our family and into the world. May we all merit to experience the miracle of creation, the fruits of anticipation, the wonder and the wonderfulness of עשייה ובריאה. We pray that our son Yitchak Tzvi will continue to remind us that the laughter of our incredulity can become the laughter of our joy, and there is always more room for our hearts to grow. שבת שלום.
Baba
Ilana and Daniel, I am overwhelmed with love and gratitude for my newest grandson. You have tipped the scale— now I have more grandchildren in Israel than in America. I am so deeply grateful to celebrate this family simcha here in Yerushalayim together with Alisa and Neil, my dear mechutanim, my children, and with family and friends who are more like family. A special thank you to Mindy, Michael and Joe who travelled to be here- your participation completes our joy.
Ilana, you were hoping to give birth on Parshat Bereishit, and you DID. you’ll be studying that parsha for Bar Mitzvah 13 years from now. Mark your calendars for 2032, please G-d. But today’s Parshat Noah offers a perfect theme as it is the first time in the Torah that the word Brit is mentioned as Hashem forges an initial Brit with Noah in Perek 6 (13-14) and in verse 18,
the promise to save Noah and his family from the Mabul. And after the Mabul, we all know the rainbow is the covenantal sign between
Hashem and mankind never to bring destruction to the world again. There is a clear connection between this Brit Olam in Parshat Noah to Brit Milah in Parshat Lech Lecha. Whereas this Brit, symbolized by the rainbow, is for all humanity— the Brit Milah creates a special bond with a specific group within humanity. There is no human partnership in the sign of the rainbow; it is performed entirely by G-d. It is a Brit between G-d and the world. The covenant with Abraham and his descendants, in contrast, creates an eternal bond that requires action on man’s part. This Brit is unique to the descendants of Abraham, awarding them the right to the Land. This covenant is on a higher level and is also more demanding, requiring far greater commitment, but at the same time promises greater closeness to G-d.
Commitment is the fabric of Ilana and Daniel’s lives- to each other, to their precious 5 children, to Medinat Yisrael, to their work, to their values to make the world a better place- with less pollution and more reading, literature, spirituality and learning.
Last Shabbat when the Agus Family and I gathered in Jerusalem awaiting the birth, which fortuitously came, I called it an extended Atzeret, as we had been privileged to be together for all of Succot and wanted to hold onto our family togetherness. With overwhelming gratitude to Hashem for this precious, healthy baby boy, we continue our Atzeret and expanded to include Mindy, Joe, Michael and friends who are like family.
As you’ve brought your son into Klal Yisrael with his Brit today, may you raise him with the Torah values you instill in Matan, Liav, Tagel and Shalvi and may we all be zocheh to celebrate together at his bar mitzvah.
Daniel’s Brit Milah was celebrated in Teaneck on Shabbat Parshat Bereishit, a Teaneck in 1978 with no eruv, and so we had his Brit at our new home on Hanover St. How our world has changed! It is such a bracha and zichut to be celebrating
Brit Milah in Yerushalayim. I’ve been in Israel this past month enjoying this incredible, vibrant, exciting, diverse Country of ours.
In just 2 generations, my Levenstein/Banach Family has traversed the devastation of the Shoah to the flourishing of this beautiful, loving family. I am full of gratitude and with an overflowing heart for the many blessings Hashem has bestowed. Thank you to each and every one here for sharing this simcha with us. Your presence has enhanced our joy. Shabbat Shalom and Mazal Tov!
Neil Kurshan
Brit Milah of Yitzchak Feldman—4th Cheshvan 5780—Nov. 2, 2019
Shalom, Shalom, LaRachok v’LaKarov. How good it is to be together with everyone—Ilana and Daniel and your beautiful family; Alisa, Rella,Estie, Elitzur, Mike, Joe, Mindy—and the family and friends here on Shabbat Kodesh in Ir HaKodesh in this holy city of Yerushalayim sanctified today by a Brit Milah marking a new life.
Eight short days and how amazing the distance this baby has already traversed. Born on Shabbat Beresheet marking the creation of the world and the beginning of human life through today Parashat Noach, marking the destruction of the world by the waters of the flood, and then the subsequent renewal of life. So many emotions in the space of a week--hope and promise, anger and despair, then a new beginning.
Daniel and Ilana you have brought new life into the world so I want to ask what can we learn from these paradigmatic stories of our tradition which tell of the creation of life and the complicated afterbirth of the world.
When we look at the text in today’s Parasha, the Torah is somewhat vague about what went askew with creation. We are told: (HEBREW)
“The earth became corrupt before God; the earth was filled with ‘hamas”. Hamas can refer to many different things--none of them good--but the Sefer HaYashar, a 16th century Midrashic work which is a traditional retelling of the history of the world from creation to the conquest of Canaan, suggests that the sin that caused God to bring the flood was the failure of the inhabitants of the time to value children.
The Sefer HaYashar bases its argument on a tradition that Noah delayed having children until he was 500 years old and he rationalized his indecision by arguing, “Why should I bring children into a world that will likely be destroyed?”
At first glance, there are perhaps many reasons for any of us to think twice before having children. Parenting is one of the hardest tasks any of us undertakes. And Daniel and Ilana you cannot claim ignorance of this knowledge because you already have four beautiful children each of whom brings their own unique set of joys and challenges. I know that you both work hard at this job of parenting; probably harder than you work at anything else.
Parenting is also a responsibility with no end point. We are parents to our children from the moment of their birth, until we take our last breath. Children suspend those romantic nights at home snuggling together with Daf Yomi.
And even more foreboding, we bring children into a world beset by terror, violence and hate. We know that if we are fully honest with ourselves we will not be able to fully shield our children from the many troubles that plague the world.
So, yes, any parent honest with himself or herself has to ask, “What will I be doing by bringing a child into the world?” And yet I think for all of us that question is answered and overwhelmed by seeing and holding this baby If the fear of having children was the reason for the destruction of the world, then the courage to have children is the promise for the redemption of the world. I once heard a rabbi say at a Brit Milah that with the birth of a child a name has returned to the world. Daniel, you were called to the Torah this morning as Daniel Baruch ben Yitzchak Tzvi, Thirteen years from now, im yirtzeh haShem, your new son will be called to the Torah as Yitzchak ben Daniel. You have returned your father’s name to the world
I dare say that when we introduce a life into the world we not only restore a name to the world, we restore a soul to the world We and those who have come before us will live on in the life and soul of this child.
Whatever may scare us about parenting, whatever we may fear about the world into which we have brought new life, we have affirmed with this Brit Milah today our faith in this covenant between God and the Jewish people into which we have brought Yitzchak Tzvi. We have affirmed our faith that this child will be strengthened, Daniel and Ilana, by the way you live your lives committed to Torah and mitzvot. This faith in the covenant is beautifully expressed by our belief that this baby may even grow to be the Messiah—a possibility that I believe is enhanced by this baby being born in Yerushalayim.
Daniel and Ilana—you have created a wonderful family. I look at Matan, Liav, Tagel Shalvi and Yitzchak Tzvi gathered around you and feel a profound hope for the future--a hope for the future and continuity of our families and a hope for the future and continuity of the Jewish people
As the Psalmist proclaim: (HEBREW)
Yersushalyim harim saviv laH; V’adonai saviv l’amo—Jerusalem, your hills surround you and the Lord enfolds his people. May this child be encircled by his family; may he grow amidst the embrace of his tradition, may God protect this child, his family, and our people and bestow upon us a peaceful world. Mazal Tov!
